יש מצבים שנראים מבחוץ כמעט לא הגיוניים. אדם אחד אוהב את השני. השני אוהב אותו בחזרה. וגם השלישי, אם יש שם עוד בן משפחה, חבר קרוב או אדם חשוב באמצע, אוהב את שניהם. אז אם יש שם אהבה, למה הם רבים כל כך הרבה?
התשובה הפשוטה היא שאהבה לבדה לא תמיד מספיקה כדי לנהל קשר. לפעמים אנשים באמת אוהבים אחד את השני, אבל כל אחד מהם מגיע עם פחד אחר, צורך אחר, פצע אחר וצורת התגוננות אחרת. ואז במקום שהאהבה תצא החוצה בצורה פשוטה, היא עוברת דרך כעס, ביקורת, שתיקה, אכזבה או ניסיון לשלוט.
הרבה מריבות לא מתחילות מחוסר אהבה. הן מתחילות מתחושה שלא רואים אותי, שלא מבינים אותי, שלא מכבדים אותי, שלא שומעים את מה שבאמת כואב לי. אדם יכול לאהוב מאוד, ובאותו זמן להרגיש קטן, מותקף, לא חשוב או לא מספיק. כשהתחושה הזאת עולה, הוא לא תמיד אומר: “נפגעתי”. הרבה פעמים הוא אומר משהו אחר לגמרי: “אתה תמיד עושה את זה”, “אי אפשר לדבר איתך”, “עזוב, אין טעם”.
וזה בדיוק המקום שבו הקשר מסתבך. אחד מנסה להסביר את עצמו. השני שומע האשמה. השלישי מנסה להרגיע, אבל מרגיש שהוא נגרר לצדדים. כל אחד בטוח שהוא רק מנסה להגן על עצמו, אבל בפועל כולם פוגעים עוד קצת אחד בשני.
לפעמים הבעיה היא לא מה שנאמר, אלא מה שלא נאמר. מאחורי צעקה יכולה להיות בקשה פשוטה: תראה אותי. מאחורי שתיקה יכולה להיות פחד: אם אדבר באמת, זה יתפוצץ. מאחורי ביקורת יכולה להיות אכזבה ישנה: ציפיתי ממך להבין לבד. ומאחורי רצון להיות צודק יכול להיות צורך עמוק יותר להרגיש שיש לי מקום.
לכן אנשים שאוהבים אחד את השני יכולים לריב שוב ושוב. לא כי האהבה מזויפת, אלא כי אין להם עדיין שפה טובה למה שמפעיל אותם. הם יודעים להגיב, אבל לא תמיד יודעים להסביר. הם יודעים להיפגע, אבל לא תמיד יודעים לבקש. הם יודעים להגן על עצמם, אבל לא תמיד יודעים להיות חשופים בלי להרגיש חלשים.
השאלה החשובה היא לא רק “מי צודק?”. לפעמים זו אפילו לא השאלה הכי מעניינת. שאלה טובה יותר היא: מה כל אחד מנסה להגן עליו בתוך המריבה הזאת? האם הוא מגן על הכבוד שלו? על המקום שלו? על הפחד שלא יקשיבו לו? על התחושה שהוא שוב נשאר לבד עם מה שכואב לו?
ברגע שמתחילים לשאול ככה, המריבה כבר לא נראית רק כמו בעיה. היא הופכת לסימן. סימן שיש שם משהו שמבקש הבנה. אולי צורך שלא נאמר. אולי גבול שלא הוגדר. אולי כאב ישן שנכנס לתוך שיחה חדשה.
זה לא אומר שצריך להסכים על הכול. וזה לא אומר שמותר לפגוע בשם האהבה. אבל זה כן אומר שאם יש קשר חשוב, כדאי לפעמים לעצור רגע לפני התגובה הבאה ולשאול: האם אני מגיב למה שקורה עכשיו, או למשהו עמוק יותר שהתעורר בי?
כי לפעמים שלושה אנשים יכולים לאהוב אחד את השני באמת, ועדיין לריב, פשוט כי כל אחד מהם מחכה שהשני יבין את הכאב שלו בלי שהוא יצטרך להגיד אותו ברור. ושם בדיוק מתחילה ההתבוננות: במקום להוכיח מי אשם, לנסות להבין מה באמת כאב.